פסק-דין בתיק ע"א 9450/06

עניינו של פסק דין זה בעיקול זמני שהוטל על נכסי נתבע שבידי מחזיק, אשר אושר בסופו של דבר אף כי המחזיק לא הודה ולא הוגשה על ידי התובע בקשה לאישור העיקול על הנכס שבידי המחזיק.

1.         המערער בע"א 9450/06, מר אלימלך לימן (להלן - " התובע") הגיש לבית משפט השלום בירושלים בת"א 1391/04 תביעה כספית על סך 1,083,771 ש"ח כנגד דניאל שרף (להלן - " הנתבע"). עם הגשת התביעה הגיש התובע בקשה למתן צו עיקול זמני, בה טען כי המשיב בע"א 9450/06, עו"ד מאיר כהן (להלן - " המחזיק") מחזיק בנכסים או בכספים השייכים לנתבע.

רשם בית משפט השלום ציוה במעמד צד אחד על עיקול נכסי הנתבע, ובהם הנכסים שנטען כי הם מוחזקים על-ידי המחזיק.

2.         בעקבות הטלת העיקול הגיש המחזיק לבית המשפט מסמך שכותרתו "הודעה מטעם המחזיק" (להלן - " ההודעה") ובו הודיע כדלהלן:

א.         כי במועד קבלת צו העיקול לא היו בידי המחזיק כספים כלשהם המגיעים לנתבע.

ב.         כי בדעתו של המחזיק להגיש בקשה לביטול צו העיקול, בהתאם לקבוע בתקנות 367 ו- 376 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - " התקנות").

עוד נאמר בהודעה, כי בית המשפט מתבקש להורות לתובע להמציא למחזיק את העתק בקשת העיקול ונספחיה.

המחזיק לא הגיש, בסופו של דבר, בקשה לביטול העיקול. התובע, מצדו, לא הגיש לבית המשפט בקשה לאישור העיקול, במובנו של מונח זה בתקנה 378(א) לתקנות.

3.         הנתבע לא הגיש כתב הגנה והתובע ביקש כי יינתן כנגד הנתבע פסק דין. במסגרת בקשה זו ביקש התובע כי יאושר העיקול הזמני, שהוטל על נכסי הנתבע שבידי המחזיק. בית משפט השלום (כב' הרשמת ת' נמרודי) נעתר לבקשה זו, וכחלק מפסק הדין כנגד הנתבע על מלוא סכום התביעה, אישר את העיקול הזמני שניתן כלפי המחזיק.

4.         בעקבות אישור העיקול, פנה המחזיק לבית המשפט וביקש כי יבוטל אישור זה (בש"א 8830/04). הדיון בבקשה זו התקיים לפני כב' השופט א' רומנוב, אשר החליט לבטל את אישור העיקול שהיה כלול בפסק הדין שניתן בהעדר הגנה, שכן היה על התובע לקבל תחילה את תגובת המחזיק לבקשה לאישור העיקול.

בית המשפט לא הסתפק בביטול אישור העיקול, ולמרות שקבע שהמחזיק אינו בגדר "מחזיק שהודה", הוסיף וקבע שמכיוון שהמחזיק הודיע על כוונתו להגיש בקשה לביטול העיקול הזמני ובפועל לא הגיש בקשה זו, יש לאפשר לו "למצות את ההליך שהודיע כי בכוונתו לנקוט בו" (סעיף 14 להחלטה בבש"א 8830/04). לפיכך ניתנה למחזיק האפשרות להגיש בקשה לביטול העיקול בתוך 21 יום.

עמדת בית המשפט היתה, כי נוכח העובדה שהמחזיק הודיע בשעתו על כוונתו להגיש בקשה לאישור העיקול, ונוכח העובדה שהוא לא חזר בו מכוונה זו, "לא היתה מוטלת על [התובע] חובה ליזום הליך של אישור עיקול" (סעיף 18 להחלטה הנ"ל). למסקנה זו הגיע בית משפט השלום בהניחו כי הליך הבקשה לאישור העיקול (אותו נוקט תובע כנגד מחזיק שלא הודה) הוא "הליך מקביל" להליך של בקשה לביטול עיקול (שיכול מחזיק לנקוט כנגד עיקול שהוטל על נכס שנטען שהוא בהחזקתו).

5.         לנוכח החלטתו הנ"ל של בית המשפט בבש"א 8830/04 (להלן - " ההחלטה הראשונה") הגיש המחזיק בקשה לביטול העיקול (בש"א 8854/05). לאחר דיון, החליט בית המשפט לדחות את בקשת המחזיק לביטול העיקול (החלטה מיום 17.8.06, להלן - " ההחלטה השניה"), ולאשר את העיקול הזמני שניתן נגד המחזיק, תוך חיוב המחזיק בהוצאות. ההחלטה השניה, באשרה את העיקול, היא למעשה פסק דין, ובעקבותיה הוגשו הערעורים.

תמצית הנמקתו של בית המשפט היא, שהמחזיק אינו רשאי להעלות טענות שעניינן צדקת תביעתו של התובע כנגד הנתבע, אם כי, במקרה דנן יוכל לעשות כן מי שלטובתו החזיק המחזיק בכספים (מר אייל כהן, שגם הוא היה, כנטען, נושה של הנתבע).

לנוכח מסקנה זו עיכב בית המשפט את ביצוע החלטתו, כדי לאפשר למר אייל כהן לנקוט בהליך בו יעלה טענות כנגד תביעת התובע כנגד הנתבע. על חלק זה של ההחלטה השניה מערער התובע בגדרו של ע"א 9450/06.

להשלמת התמונה יצוין, כי בהחלטה השניה דחה בית המשפט טענות נוספות שהשמיע המחזיק (טענה שלא ניתן היה לעקל כספים שלא היו בידו בעת הטלת העיקול אך הגיעו לידיו לאחר מכן, וטענה שהמחזיק פעל על-פי הוראות ראש ההוצאה לפועל שכן החזיק בכספים ככונס נכסים). לנוכח התוצאה אליה הגענו, שעל-פיה מתייתר הצורך להתייחס לסוגיות אלה ודין ההחלטה השניה להתבטל, לא נתייחס לסוגיות האמורות.

6.         בע"א 9547/06 מערער המחזיק על שתי החלטותיו של בית המשפט. לטענת המחזיק, לא היה מקום לחייבו בהגשת בקשה לביטול העיקול וגם לא היה מקום לאשר את העיקול כנגדו לאחר שבקשתו לביטול העיקול נדחתה.

כפי שנראה להלן, אנו סבורים ששגה בית המשפט בהחלטתו הראשונה, וכפועל יוצא מכך גם לא היה מקום לאשר את העיקול בגדרה של ההחלטה השניה. לפיכך, נסתפק בהתייחסות לסוגיות שהוכרעו בהחלטה הראשונה, שכן קבלת ערעור המחזיק בנקודות אלה ממילא תגרור אחריה את ביטול ההחלטה השניה.

7.         צומת המחלוקת העיקרי שבין הצדדים מתייחס למשמעות ההודעה שהגיש המחזיק על הכוונה לבקש את ביטול העיקול ולטיב המהלכים שהתובע ושהמחזיק היו אמורים לנקוט בהם בעקבות הודעה זו.